בית מדרש ישיבתי

התורה בשדה האקדמיה / אביב זגלמן

המפגש בין לימודי הקדש בישיבות לבין לימודי החול באוניברסיטאות, הוא המפתח לפיתרון כל הבעיות של מדינת ישראל. כך כותב הרב קוק: "את הלימוד הערוך הזה, שרק בבירור הידיעה שלו תלוי הוא הביאור של פתרונן של כל השאלות הקשות שבחיינו הפרטיים והכלליים, אנחנו חייבים לבררו, ברור אחר ברור, בספרות ובחיים, בלא הרף ובלא שום התרשלות כלל וכלל. הבירור הזה הוא ידיעת הערך של הקודש ושל החול, ביחוד במיזוגם ובחיבורם בחיינו הפרטיים ובחיינו הכלליים, ביחוד בחיי התנועה הלאומית שלנו שנתעוררה בתקופה האחרונה בצורה כל כך בולטת ומרעשת" (מאמרי ראי"ה עמ' 404). הרב מאריך שם לבאר את התרומה ההדדית שתורמים שני הצדדים זה לזה, כאשר המפגש מתחולל כראוי.
לכאורה יש תנאים טובים למפגש אידיאלי, שכן במשך עשרות שנים מוציא עולם הישיבות אלפי בוגרים לאקדמיה. כל שנה מאות מבוגרי ישיבות ההסדר, הגבוהות, והמכינות, הולכים לאוניברסיטאות ומכללות.
ומה התוצאות?
האם הדעות שהם סופגים שם מחלחלות ופוגמות באמונה הטהורה וביראת השמים שלהם?
האם הם מושפעים לרעה מהאווירה החברתית והתרבותית המאפיינת את החיים בקמפוסים?
האם הם ממשיכים ללמוד תורה באחריות וברצינות הראויים?
האם הם באים מספיק מגובשים ויציבים מבחינה תורנית אמונית והשקפתית? יש להם מספיק כלים להתמודד?
והעיקר, האם הם מצליחים להשפיע על הנעשה בשדה האקדמיה, ולהחכים את "המח של המדינה" בעמדות יהודיות? מה היחס בין מספר הבוגרים ואיכותם לבין השפעתם?
 
זה מזכיר לי בדיחה: פעם שוטטו כמה ברווזים באחו. פתאום בא זאב. כל הברווזים ברחו חוץ מאחד. אז הם שאלו אותו: זאב בא, למה אתה לא בורח? אז הוא ענה: אני אתקן אותו מבפנים.
לצערנו, המציאות מאד דומה לבדיחה, חוץ מזה שהיא לא מצחיקה. רבני הישיבות מדברים עם הבוגרים שלהם כל הזמן, ומגלים שהתשובה לשאלות הנ"ל עגומה מאד. נראה ששורש הבעיה הוא שכל בוגר הולך לאקדמיה לבדו. במצב כזה "קמא קמא בטיל", כל פרט נבלע במערכת האקדמית, ללא יכולת התמודדות והשפעה. עכשיו, החליטו רבני הישיבות להתמודד פנים אל פנים עם המציאות הזו. מהיום, אין להשלים עוד עם כך שחלק גדול מן הדרך שעושה הבחור בישיבה יורדת לטמיון באקדמיה. חייבים לסלול דרך לאלפי הבוגרים שעולם הישיבות מוציא לאקדמיה באמת לתקן מבפנים, ולא להיבלע.
לשם כך מפעיל 'בית מדרש ישיבתי' פרויקט 'בשדה האקדמיה', בהנהגת הרבנים חברי העמותה. מטרת הפרויקט היא להפוך את הסטודנטים בוגרי מוסדות התורה מפרטים שהולכים לאיבוד איש איש בבדידותו, לציבור מגובש ומאורגן, שיש לו הנהגה רוחנית רחבה ומאוחדת, והוא מתחבר לאקדמיה בקדושה ובטהרה. או אז, הוא יהיה ציבור בעל השפעה לאומית בשדה האקדמיה.
 
 
השלב הראשון הוא קיום יום עיון לכל בני הישיבות והמכינות העומדים לפני תחילת הלימודים הגבוהים, וגם לאלה שכבר נמצאים בלימודים. ביום העיון ננתח את הקשיים ואת ההתמודדויות, ואנשים מהשטח יתארו כיצד ניתן להפוך את ההתמודדות הזו לאתגר גדול וחשוב. יום העיון השנתי השלישי יתקיים אי"ה ביום שני ז' בסיוון, יום אחרי שבועות. התאריך, אסרו חג שבועות, מסמל את המעבר ממעמד הר סיני ומתן תורה, שחווים בשנות הישיבה, אל אתגרי החיים. הדוברים יהיו גם רבנים, וגם בני תורה הנמצאים בעמדות בכירות באקדמיה.
 
כעת אספר לכם בקצרה על תוכנו של יום העיון, כדי שתבינו שאם אתם עומדים לפני לימודים אקדמיים, או מקצועיים, או שאתם כבר לומדים – אתם חייבים להשתתף בו.
ביום העיון נדבר על ההתמודדות הרוחנית שיש לסטודנט בקמפוס. מבחינה תרבותית וחברתית – זה כמו לחיות בתוך קניון. סטודנטים יספרו לנו מניסיונם על קשיים ודרכי התמודדות בחיי הקמפוס. הניסיון הרב מוכיח שכאן החבר'ה נופלים שדודים, רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. רבים חוזרים חזרה את כל הדרך שעשו בישיבה. נעסוק בהתמודדות אמונית והלכתית בתכני הלימוד. בשלב זה נתחלק לכיתות, לפי תחומי הלימוד, כי לכל תחום יש את ההתמודדות שלו. בתוך כך נברר את השליחות של אנשי אמונה באקדמיה. אם עד עכשיו היינו עם רגל על הברקס, בתחושת 'זהירות – שדה מוקשים', 'הלואי ואעבור זאת בשלום', כעת אנו מעבירים את הרגל לגז, ומבררים מהי השליחות שיש לאנשי אמונה בשדה האקדמיה. כאן נבין למה חשוב שהמהנדס יהיה מאמין, וכיצד זה ישפיע על לימודי ההנדסה שלו. ונבין כמה חשוב לעם ישראל שהעמדות של החוקרים בכל התחומים יהיו מוזנות מעולמה של תורה. חלק מרכזי בהתמודדות הוא בניית תחושת השליחות הלאומית, והליכה אל האתגר בגדלות. ביום העיון נעסוק בלימוד תורה ועבודת ה' בתקופת הלימודים. גם נזמין אתכם ל'בית מדרש ישיבתי', שזו רשת בתי מדרש המיועדים גם לסטודנטים בפריסה ארצית, שהישיבות והמכינות בנו לבוגריהן. בית המדרש הוא הלב שיזרים את הכוחות הרוחניים לציבור הבוגרים הפועל בשדה האקדמיה. בכל בית מדרש מתקיימות מספר תכניות לימוד, שכולן מורכבות מ"סדר" לימוד בחברותות ושיעור. הלימוד מתקיים בערבים, ורכבים יוצאים מהקמפוסים לבתי המדרש.
 
בתי המדרש נבנו במכוון מחוץ לקמפוסים. רבני הישיבות סברו שחשוב מאד לסטודנט לצאת. לצאת מהקמפוס כדי ללמוד תורה כאדם ולא כסטודנט, להשאיר את הראש מחוץ למים. כך הוא חי כאדם חפשי, המצליח להתייחס אל האקדמיה ואל מה שהוא חווה בה מבחוץ, במבט ביקורתי. לימוד קבוע בבית המדרש זו הדרך היחידה שתתן לסטודנט את הכלים להגשים את כל הנאמר ביום העיון, ואת כל מה שלא הספיק להיאמר. לביהמ"ד הוא יביא את השאלות ההלכתיות והאמוניות בהן הוא נתקל במהלך הלימודים, ויקבל מענה רלוונטי, מצוות של רבנים ואנשי אמונה המבינים בתחום המקצועי אותו הוא לומד. שם הוא יברר את עמדת התורה בייחס לנושאי הלימוד המחקר שלו, ויצטייד במטען הדרוש בשביל להגשים את שליחותו בשדה האקדמיה. בבית המדרש הוא יפתח שייכות חברתית לקהילה תורנית, ומתוך כך יחזור לקמפוס להתחבר עם כל עמך בית ישראל מתוך יציבות רוחנית. בבית המדרש הוא יקיים אירועים חברתיים ותרבותיים ולא יזדקק לתרבות קלוקלת.
 
שמע ידידי, אם קראת את המאמר עד כאן, סימן שאתה באמת מחובר לרעיון. בכדי שעולם הישיבות ינצח בשדה האקדמיה ויצליח לתקן מבפנים, אנו צריכים את עזרתך. אז אם אתה רוצה לתרום למפעל הקדוש הזה, כנס לאתר בית מדרש ישיבתי או התקשר 049576476. לתכנית יום העיון, להרשמה ולתשלום לחץ כאן.

להתראות ביום העיון, ותביא גם את החבר'ה.