בית מדרש ישיבתי

רגרסיה (נסיגה) / אביב זגלמן

מדוע ילדים קטנים לומדים לימוד עצמי ומתמודדים עם הטקסט בעצמם, ואילו המבוגרים רק שומעים שיעורים? מה המקור לרגרסיה?

כיצד ייתכן שבני הקטן בכיתה ב, יושב מול חומש, אומר בפיו את המילים, ומנסה להבין, ואילו אני, המשכיל והאינטליגנט בעבודה, מגלה טיפשות כשאני לומד תורה, עד כדי כך שאני לא מסוגל להבין אף טקסט תורני בעצמי?

לימוד התורה של בוגרי הישיבות מבוסס על שיעורים, כאילו רק הרב חכם ומסוגל להסביר נכון את התורה, ואילו הם עצמם, אף שלמדו בישיבה בצעירותם, מדי מוגבלים בשכלם בשביל לפצח טקסט. משהו נסוג אחור עם ההתקדמות בגיל...

ההסבר לתופעה נעוץ במפנה בהרגלי הלימוד שחל ברגע שהלומד עוזב את הישיבה/מכינה. בנקודת זמן זו מתחולל שינוי מגמה. המסגרות הציבוריות ללימוד תורה למבוגרים מבוססות על שיעורים, לעומת המבנה הקלאסי של הישיבות, המבוסס על "סדר" לימוד עצמי בחברותות. בכל הישיבות, מישיבות תיכוניות, דרך מכינות קדם צבאיות, ועד ישיבות גבוהות והסדר, המקום המרכזי הוא בית המדרש, והמקום המשני הוא חדר השיעורים. בכל הישיבות, ליטאיות, ספרדיות, ציוניות, רוב היום מוקדש ללימוד עצמי בחברותות, ומיעוטו הקטן לשיעורים. ככל שהלומד מתבגר הוא נכנס פחות ופחות לשיעורים ולומד יותר ויותר בחברותא, הולך ונהיה עצמאי בלימודו.

ברגע עזיבת הישיבה כל תהליך ההתפתחות הלימודית נפסק. ההתפתחות האישית עוברת לתחומי החול, לימודים אקדמיים, עבודה קריירה ופרנסה, זוגיות ומשפחה הולכת ומתרחבת. בהעדר מסגרת ציבורית להמשך ההתפתחות בלימודי קדש, במקביל לחיי החול, מתרכז המתבגר והבוגר בחיי החול, ולימוד התורה הולך ופוחת. היות ואין מסגרת ישיבתית שמתאימה ליכולתו הלימודית, לכישוריו השכליים, ולהרגלי הלימוד בישיבה, הוא לא לומד בכלל.

לאחר עשרים שנה, כאשר הוא כבר מתייאש מללמוד בעצמו, והמרוץ של חיי החול נרגע, בסביבות גיל 45, או אז הוא מתפנה להקדיש מספר שעות בשבוע ללימוד תורה. אך בשלב זה, כשהוא רחוק משאיפות גבוהות, ורף הציפיות שלו מהלימוד נמוך, הוא מתפשר על השיעור בבית הכנסת השכונתי. כבר לא משנה התוכן ואיכות הלימוד, עדיף שיעור מלא כלום.

ב'בית מדרש ישיבתי' מאמינים שאת האבסורד הזה חייבים להפסיק ! לשם כך הוקמו עשרה בתי מדרש בפריסה ארצית, הבנויים במתכונת ישיבתית קלאסית, ומבוססים על לימוד עצמי בחברותות. אולם בית המדרש הוא המרכז, והשיעורים שלפני ה"סדר" ואחריו מעשירים את הלימוד העצמי. בתי המדרש מזמינים את הציבור להקדיש שלש שעות בשבוע ללימוד במתכונת ישיבתית: שיעור פתיחה בחדר השיעורים, סדר לימוד בחברותות באולם ביהמ"ד, ושיעור סיכום בחדר השיעורים.

יהודי יקר! כעת, כשיש בית מדרש ישיבתי במרחק סביר מביתך, אין שום סיבה שאיכות הלימוד שלך תהיה פחותה מזו של הילדים בתמונה. אתה לא באמת יותר טיפש מהם.